יום ראשון בתיאום מראש

שני-חמישי 11:00-19:00

שישי 10:00-14:00

שבת 11:00-14:00

רחוב הרצל 117, תל אביב

טל: 972-3-682-2777

פקס: 972-3-682-6555

info@contemporary.co.il

חדשות

חזרה נצחית // The Culture Trip

חזרה נצחית // The TelAvivian

חזרה נצחית // פוסט מאת גיל חובב

שעות פתיחה במהלך חג הפסח

שני- רביעי: 11:00-19:00 חמישי-שישי: סגור שבת: 11:00-14:00

ליאור מודן, אורז פרא // הכלכליסט

BEUYS, BEUYS, BEUYS // כלכליסט

BEUYS, BEUYS, BEUYS // The Culture Trip

תליית קיץ מאוסף הגלריה

הארכת התערוכה "BLACK IS A COLOUR" | דרור בן עמי

אנו שמחים להודיע על הארכת התערוכה "BLACK IS A COLOUR" של דרור בן עמי עד ה25 ליולי 2015. נשמח לראותכם!

הזמנה לשיח גלריה

הנכם מוזמנים לשיח גלריה בתערוכה "BLACK IS A COLOUR" עם האמן דרור בן עמי שבת /// 20 ביוני /// 12:00

שיח גלריה עם אביטל גבע, מיכה אולמן ורוני פורר

Avital Geva & Micha Ullman in the Calcalist

דוד ניפו || ישראל היום || 27/06/2014

שעות פתיחת הגלריה במהלך חג פסח

G גלובס מגזין | חגית פלג רותם | 03/04/2014

שיח גלריה || שני ירחים על החוף...

(Benni Efrat at Daimler Contemporary Art Collection (Berlin

שיח גלריה עם האמנים דורון גולן ורון ארליך

דורון גולן // הארץ // עוזי צור

אביטל גבע זוכה פרס מפעל חיים של משרד התרבות והספורט

"דוד ניפו לא מתחרט על שצייר את האספן רוני פורר", אלי ערמון-אזולאי "גלריה" עיתון הארץ 8/8/2013

דוד ניפו אומר כי צייר את הדיוקן השנוי במחלוקת של האספן רוני פורר בעסקה כמו זו שנעשית עם מעצב רהיטים, למשל.
 הצייר מסרב להתרגש מהשערורייה שהתחוללה סביב הדיוקן ומסתייג מפרשנויות מסורבלות של אוצרים ליצירתו

שיח גלריה || בחזרה להתחלה

שישי /// 9 באוגוסט /// 12:00

צפו בסיור הוירטואלי במיצב של אביטל גבע מתוך התערוכה "אפילו"

דוד ניפו זכה בפרס שיף לאמנות פיגורטיבית

אזכרה 60 שנים למותה בטרם עת של טובה פורר

חג שבועות

שעות פתיחה בחג שבועות

דיוקן רוני פורר של דוד ניפו יוצג בנשיונל פורטרט גלרי

יום העצמאות 2013

16/4 הגלריה תהיה סגורה למבקרים

תל אביב פוטו 2013

גלריה קונטמפוררי תשתתף ביריד תל אביב פוטו 2013 ותציג את מיטב צלמיה. היריד יפתח ביום חמישי 11 לאפריל בשעה 20:00 וימשך לכל אורך סוף השבוע. רחוב נחמני 22.

הזמנה לשיח גלריה

"מה שרואים מכאן" | שלושה צלמים שישי | אפריל 5 | 12:00

שעות פתיחת הגלריה במהלך חג פסח

לחצו על הידיעה לקבלת שעות פתיחה מפורטות.

שיח גלריה

שיח גלריה בתערוכה "מה שרואים מכאן" | שלושה צלמים עם האוצרת טלי תמיר, יתקיים ביום שישי 5/4 בשעה 12:00

(BYOB (Bring your own beamer

תערוכה לערב אחד המארחת אמנים ואת המקרנים שלהם. אוצרים: דורון גולן, עדיה פורת-קליגלר

שיח גלריה

הנכם מוזמנים לשיח גלריה בתערוכה של דוד טרטקובר "ארזתי לבד..." שבת /// 9 בפברואר /// 12:00

יום הבחירות 22/1/13

מחר 22/1 יום הבחירות הגדול הגלריה תהיה סגורה. בהצלחה לכולנו!

האם מספיק להיות עשיר כדי שדיוקן שלך יוצג במוזיאון תל אביב?

דיוקן הגלריסט רוני פורר, שצייר דוד ניפו, הוא עדות חזותית בוטה לפעולתם של מנגנוני כוח, דריסת רגל גסה של המגזר העסקי הפרטי המאדיר את שמו באובססיביות בתוך המרחב הציבורי

דוד ניפו: סיפורו של דיוקן

בשישי בדצמבר האספן והבעלים של הגלריה רוני פורר השיק את הספר "דוד ניפו: סיפורו של דיוקן"

הודעה:

התערוכה "אינלוזיוס" של ליטל נידם תיסגר ליום אחד, ב- 6 לדצמבר, יום חמישי.

הזמנה לשיח גלריה

שישי /// 30 בנובמבר /// 12:00 בתערוכות "ונותר המקום" ו"אינלוזיוס"

Investors Fly to Contemporary Art /// The New York Times

NEW YORK — Never underestimate the amazing amount of cash swirling around the world in search of a home. This week, close to $1 billion was spent on contemporary art.

הודעה על ביטול קבלת הפנים 22/11

בשל ביטול פתיחת התערוכה "בראבו: היבטים של אמנות לטינו-אמריקאית" ב"הבאר" מרכז אמנות ומדיה חזותיתשתוכננה ל-21/11 בבאר שבע, אנו נאלצים בצער לבטל את קבלת הפנים,

"בראבו: היבטים של אמנות לטינו-אמריקאית"

קונטמפוררי ביי גולקונדה, "הבאר" מרכז אמנות ומדיה חזותית ואוניברסיטת בן גוריון בנגב מתכבדים להזמינכם לקבלת פנים לרגל פתיחת התערוכה "בראבו: היבטים של אמנות לטינו-אמריקאית" ב"הבאר" מרכז אמנות ומדיה חזותית בבאר שבע

המבחנה

גלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה תשיק בחודש נובמבר את "המבחנה", מיזם חדש שמטרתו ליצור מסגרת תצוגה וחשיפה לאמנים צעירים.

לראות ולהיראות | קמיע סמית | "הארץ" - גלריה

צילה חסין תבקר ב"סינכרוניסיטי" בגלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה בתל אביב

אמנות | המדריך || עכבר העיר

בטח שמתם לב שאם אתם לא יכולים לבקר בלונדון בתקופה הקרובה, לפחות תהיה לכם פגישה וירטואלית איתה.

אקספלורר - שיח גלריה || שישי 19/10/12 || 12:00

הנכם מוזמנים לשיח גלריה בתערוכה אקספלורר עם האוצרת איריס מנדל ואמני התערוכה.

הגשש העיוור /// סמדר שפי

תהליכים של חיפוש, הסתננות וניסיון למפות את העולם החדש הם המקשרים בין היצירות בתערוכה הקבוצתית "אקספלורר", שכוללת כמה עבודות מצוינות

חיבור לחיסור /// מאת: אילת זהר /// ערב רב

התערוכה Adding to Subtract באוצרותו של אורי דסאו, היא תערוכה קטנה בהיקפה, ובה ארבעה אמנים בלבד.

"עדיף קריוקי" | גליה יהב | 2011

התערוכה הקבוצתית "גן החשמל" מתיימרת לחגוג את הקשר בין אמנות פלסטית למוסיקה, אבל היא בעיקר חסרת חיים, הומור ותשוקה

עיסוק פולשני בגוף | יונתן אמיר | 2011

"קדושה, קדשה, קדישא: נשים בחטא ובטומאה", גלריה קונטמפוררי, תל אביב

הגלריה כרגע סגורה לתקופה הקרובה. נשוב בקרוב

חיבור לחיסור /// מאת אילת זהר  
25/07/2012 • 12:09 

 

התערוכה Adding to Subtract באוצרותו של אורי דסאו, היא תערוכה קטנה בהיקפה, ובה ארבעה אמנים בלבד. יחד עם זאת, Adding to Subtract מייצגת תהליך מחשבתי  אשר מקרין על משמעותו של התהליך האוצרותי, מטרותיו ו"אמצעי הייצור" שלו. התהליך של דסאו מלווה בנסיון, הצעה לייצור של אמירה אשר מדלגת מעל כל רף פוזיטיביסטי, עקרוני או כזה המנסה לייצר מהותנות של אופני החיבור בין העבודות בתערוכה – בין אם זו הגדרה הנוגעת לזהותו האתנית/ לאומית של האמן, בין אם זו חוויה חושית ריגושית העולה מן המוצגים עצמם, ובין אם זו הגדרה תמטית הנוגעת לנושא בו עוסקות העבודות. גישה אוצרותית זו מרעננת במיוחד לאור העובדה שבמהלך החודשים האחרונים ישנו מספר גדול יחסית של תערוכות אמנות המוגדרות על פי מקום מושבם/מוצאם של האמנים – אמנות מקוריאה, טאיוון, הודו ויפאן – תערוכות אשר מעלות בעיה עקרונית לגבי הדרך הראויה להציג אמנות שנוצרה מחוץ למרכזי התרבות של ארופה וארה"ב.
התפיסה המרעננת אותה מעלה דסאו היא גישה חקרנית המבקשת להבין את מהות ה"פעולה" בתהליך היצירה (ובתהליך האוצרותי) – לא סתם פעולה, אלא פעולה שמשמעותה "מחיקה עצמית". ההבנה שמציע דסאו מצביעה על מודעות גבוהה של אמנים למהלך היצירה, לאפסותו, לחוסר יכולתו להשפיע, לעורר, להיות פוליטי או "שימושי" במהותו. בכך, הופכת מודעות זו לתהליך של מלכוד עצמי, פעולה של מחיקה, פעולה של עשייה אשר נמסה, מטפטפת, נעלמת ונמחקת. מעשה האמנות וחוסר קיומו הממשי, התמוססותו ומחיקתו, הופך למסמן של חיי אנוש, ארעיותם והתפוררותם. האמן (והאוצר) מודעים לפעולה עצמה ולמשמעותה בהקשר החברתי תרבותי כמעשה של מחיקה עצמית, כ"הוספה לחיסור" Adding to Subtract אשר הופכת להיות המסמן המשמעותי ביותר של הפעולה האמנותית והאוצרותית.
העבודה אשר מסמנת את ראשיתו של המהלך היא עבודתו של פרנסיס אליס "פרדוקס של פרקסיס 1" (לעיתים מכונה גם "עשיית דבר מוליכה לשום דבר") מ 1997, אשר מתעדת את אליס עצמו במסע ברחובות מקסיקו-סיטי, מוליך גוש קרח שנדחף בידיו וברגליו, עד להתמוססותו הטוטאלית והפיכתו לשלולית. ההליכה אל האפס, ההתמעטות עד כדי התאיידות, חוסר המשמעות וחוסר ההשפעה של המעשה, מוצגים כאן כמטא-נאראטיב אשר מהווה מפתח להבנת מהלכיהן של העבודות האחרות בתערוכה. העיסוק בהיעלמות, אי נראות, דעיכה, חזרתיות וחיסור, הם חלק בלתי נפרד מעבודותו של אליס, ומופיעים בעבודות וידאו שונות כמו למשל ב"שומרים" (2004) (שאינה מוצגת בתערוכה). בעבודת וידאו זו עוקב אליס אחר חיילי משמר המלכה המסתובבים בבדידות ברחבי לונדון עד שהם מוצאים זה את זה וחוברים לכדי הקמת הפלוגה מחדש. בעבודה אחרת, "חזרה 1" (1999-2001) מנסה האמן לנהוג במכונית פולקסואגן חיפושית במעלה גבעה, פעם אחר פעם, אך ללא הצלחה. תוך כדי הצפיה מתברר כי מה שמבנה את מהלך ההתקדמות של מאמץ הנהיגה הוא למעשה פס-הקול המורכב מקטעי חזרה של תזמורת אשר חוזרת ומנגנת את אותו קטע מבלי להגיע לסיומו. עבודתו של אליס הופכת לתיעוד של מהלך סזיפי פר-אקסלנס, כאשר המאמץ לגלגל את המכונית במעלה ההר ונסיגתה פעם אחר פעם אל תחתית המדרון, הופכים כאן לסימון משכנע ביותר של אופיה החזרתי, המייאש, המשוכפל, הבלתי-נגמר של הפעולה האנושית.
אם המהלך של אליס הוא מהותי כפעולה, כהתמעטות לכדי אפסות, עבודותיו של בני אפרת תורמות את השם, והכותרת המאוד משמעותית של התערוכה: Adding to Subtract "הוספה לחיסור". כשם שאנו מבצעים את הפעולה האלגבראית הפשוטה לכאורה של + (-) , כך גם פעולתו של אפרת המוחק בעזרת צבע לבן את הגריד שסומן בדיו על פני דף הנייר, מהדהדת על משמעותה האבסורדית של פעולת הציור, ומתחברת בכך למהות פעולתו של אליס – לא ממקום של זהות, או מיקום, או היסטוריה משותפת, או תמאטיקה, או מראית עין, או חוויה חושית, אלא מתוך המהות החסרה של פעולת הציור – זו המופיעה כסימון ומחיקה המכילה בתוכה את עקבות הפעולה שנעלמה. הגריד המכוסה של אפרת מתייחס גם אל הגריד הנעלם של קיר הלבנים עליו תלויות העבודות – בכך מידת הדייקנות בבחירת מיקום הרישומים, החיבור בין המבנה הפאסיבי של החלל הגלריה למבנה (האקטיבי) המחוק של חלל התמונה הופך כאן להמשך מהותי הקושר בין שתי הפעולות – זו של הצייר המוחק את הגריד של עצמו, לבין זו של האוצר המצמיד את הציור אל גריד הלבנים של הקיר. הפאסיביות של פעולת המחיקה משומרת גם בפריימים הבודדים המתעדים את ערמות האבק המצטבר על פני העדשה והאובייקט המצולם כאחד (סקיילייט, 1974), או בעבודה "דהיות" (1974) אשר גם היא מתארת תהליך של העלמות מתוך חשיפה הדרגית של ניירות צבעוניים לאור השמש.
פעולת המחיקה באה לידי ביטוי גם בהופעתה של הצללית, המגזרת של לותר המפל: המחיקה כאן נוצרת מחיתוך ההקשר ומהפיכת האובייקט לצל-עצמי: במקום למצוא את הצילום בתוך המרחב המותווה שלו, בתוך הפריים המובנה של המרחב הצילומי, הגזירה הופכת את הצילום לפורמט דו-מימדי מנותק, לאובייקט המונח במרחב כמעין "פסל מחוק", סילואטה, כשארית של תלת-מימד, מגזרת שטוחה כעדות למה שנותר מן האופציה לקיומו של אובייקט בחלל. המגזרת של המפל חדלה להיות צילום, אך גם לפסל היא לא הייתה. היא שרויה במעין לימבו של מחיקה עצמית, "הוספה לחיסור", מצב בינים של איבוד הפוטנציאל הסימוני הצילומי (של הדו-מימד ככלל), אך גם חוסר האפשרות להתקיים במימד של נוכחות פיזית, חושנית, גושנית, כזו המתכתבת עם פרופורציות הגוף של הצופה.

עבודתו של דורון גולן – הקרנה גדולת-מימדים על פני קיר בקומה העליונה – יוצרת רגע שמהדהד את העבודות הממוקמות בחלקה הראשון של התערוכה. הנוף האורבני של מכסיקו-סיטי חוזר למרחב עם נוף מוכר יותר של צומת הרחובות דיזנגוף, קינג ג'ורג' וטשרניחוסבקי בתל-אביב, כשנוכחותו המאסיבית של המבנה של דיזינגוף סנטר נראית כמעין מערכת ביצורים על פני הרחוב. בתוך המרחב העירוני הזה מזהה גולן מספר שחקנים ופעולות תמימות ביסודן: אדם הולך, מכונית חולפת, מישהו ממתין לאור ירוק ברמזור. אך המיקום המוכר והפעולות הסתמיות לכאורה מקבלות התקה והעצמה מתוך הכפלתן: בעזרת אמצעים דיגיטאלים גולן שכפל את התנועה הבודדת, הסתמית, לכדי מהלך אימתני: כל הלך הופך לטור צועד בסך, כל מכונית לטור משוריין הדוהר במעלה הרחוב, וקבוצת הולכי רגל הופכת לפלוגה הצועדת אלי קרב. הפעולה המוכרת והתמימה מתגלה לפתע כרגע עויין ומאיין.  המבט אל הנוף המוכר והידוע מקבל היסט מבעית המעורר את השאלה – עד כמה אנו מכירים את סביבתנו, את האנשים הפועלים בתוכה? מה נדרש מנוף וסביבה בנאלית כדי להפוך לאתר מלחמה, זירת קרבות, מוות וזדון? טורי המשוריינים, החיילים הצועדים בסך בהרמת יד משוכפלת, הולכים ונמוגים, שבים ונעלמים, בפעולה חזרתית, לופית אשר מתעתעת בצופה: ההזרה והמלאכותיות הבלתי-אפשרית של ההכפלה והמחיקה הם שהופכים את רגע הצפייה לכואב ומפחיד. המציאות השברירית שבחוץ מקבלת כאן הדהוד מאיים: לא נדרש הרבה בכדי להפוך הולך רגל ברחוב לטור מסתער, אשר בנסיבות כאלו ואחרות פשוט יעלה גם עליך הצופה. הרגע המצמרר ומחיקתו, נותרים כזעזוע עמוק מפני האירועים הקרבים, הדיסטופיים ואפוקאליפטיים, כמעין הזהרה מפני תהפוכות הזמנים, האלימות האצורה בתוכם, לעומת חילופיותם והיעלמותם – כאילו לא היו הדברים מעולם.
העובדה כי כל אחת מן העבודות בתערוכה זו מגיעה מקונטקסט שונה, מתרבות אחרת, כל אחת מהן נוקטת בסגנון ובמדיום יחודי, וגם התמטיקה ומערך הדימויים אותו הן מציגות שונה באופן עקרוני זה מזה, הופכת תערוכה זו לבעלת אמירה מהודקת וחסרת פשרות. החוט המקשר בין העבודות השונות והפעולות שהן מציעות כרוך במעשה האמנותי – הן של היוצר, אשר מלווה גם באופן מדוייק על ידי פעולתו של האוצר אשר היטיב לברוא עולם רב מימדים ושטוח, משוכפל ומרובה אך מחוק, עולם של תנועה והעלמות, עולם של "הוספה לחיסור".